ראיתי אותם
תולים את הכביסה הצבעונית
במרפסת עירונית,
בעיר לאור השמש ונשטפים בבאר של הכפר..
ראיתי אותם מתקלחים בדליים בנהר.
טעמתי איתם את ההעשן והאפר והאבק, והטבק, ואת האורז האינסופי שגדל בשדות רחבים ירוקים וצהובים ..
ראיתי איך הם מחבקים ומשחקים, נותנים יד ואוהבים.
יושבים בצילה של סוכה רעועה,
מדללים וויסקי במיים, מחרבנים בעמידה.
גרפס גדול יוצא ושלל יריקות, ואיך שהן צוחקות.. ראיתי שיניים מבריקות, ואדומות, ושבורות.
הרגשתי את ידיהם העדינות.
הן מנקות רצפה ואוכלות, ולא מבדילות, ומפרידות. ושמעתי אותם צוחקים מכל הלב ושותים רק מהאויר, מתהלכים במגבות וסדינים מגדלים בגינות יפיפיות, פרחים סגולים וזהובים, ומתפללים לאלים, ומברכים ומתמסרים מאמינים ומקווים. . ושתינו צ'אי מהביל בכלים כסופים ושמש מלטפת והזבובים מתעופפים והדגים והריחות הכל עמוס לעייפה, מלא עריגים, וזקנים שיושבים כמעט על הרצפה, ומשחקים, ומסתכלים, ושותקים.
וראיתי איך סוחבים,ערימות, עצים, שקים, על המצח והראש, והם כל כולם עצמות חיוך ועור, ואין דבר שיעצור, מלאכוף ולצפור.
והריקשה מטרטרת בקצה השיירה וראינו כוכבים מהלילה במדורה והתחממנו מהקור, וכמה הם סקרנים, ונחושים לשאול, ולעזור.
ולתת מהקצת. שהוא הכל.
ראיתי אותם, בכלכך הרבה גוונים.
השפה המנהגים, ההבעות הבגדים, כלכך שונים מיוחדים ולא הספקתי לראות כלום.
הייתי רק לרגע חולף רגעי וקסום.
ממש כמו צל..
ואם באמת הייתי חלק..
האם הייתי מסתכל?