אין תחושה נעימה כמו מדיטציה בחצי שמש חצי צל.
מול הרים חומים מצהיבים שמיים כחולים ועננים קטנים ולבנים, ציפור מרחפת בין כל אלה. והרוח. שמאווררת מתחת לחולצה. שמרגיעה ונכנסת עמוק לריאות. אפשר לעצום עיניים ולהרגיש חלקים במח נפתחים, משתחררים. ים המחשבות נאסף והופך לנהר ממוקד של אור והשראה, פתאום עולה חיוך. במדיטציה אין חוקים. איזונים ולמידה. דקה ראשונה קצת זזים מתארגנים ואז נרגעים ומקשיבים לנשימות. אישון נפקח למול מרחב שלם, ומתמקד על נמלה או פרח צהוב שזע קלות בעשב. היד מדגדגת בעשב ומתוך המוחשיות הזאת אפשר להתעופף למחוזות של תחושות.
של הודיה ודמעה ספק מתחילה להתהוות
כמה טוב להיות, איזה נס זה לחוות את כל הרגשות האלה להרגיש איך החוקים של המשחק, של עבודה וכסף מתמוססים לנגד הידיעה שאני גם חלק ממחוללי החוקים בעולם, שהשחרור שלי נמצא מעבר לנשימה הבאה