מאת: אורין לב אור
שני כוחות
ניתנו לנו.
והם יושבים לי מתחת.
בבסיס של הצלחת.
מעגנים אליהן,
את כל ישותי,
הדקה הארעית הקולחת.
שני כוחות ניתנו לנו
ויש הרוחות שאומרות
הנה הן יושבות
זקופות גבוהות
על כס המלוכה
של כל הרגשות.
ומי ימלוך?
לאחת קוראים אהבה.
לשניה קוראים פחד.
ובבוקר אצא,
ואפתח חלוני,
ואקרא לזו בשמה האחר
ולזו בשמה השני.
אזקק לי תפילה
ממני לעצמי,
להפריד בין שלייה לשלייה
לאכול מן הצלחת
ולהשאיר אותה בשלמותה
ולהופכה,
ולטעומה,
לאורכה ולרוחבה,
ולעיתים גם לנפצה,
על אריחי בייתי.
הנה,
התגלתה בפניי,
כל ישותי.
